<h1>העיטור — שער ראשון הכשר הבשר ח"ג</h1>
<h2>דף לא.</h2>
וה"מ בשר שנמ"ה אבל הפקידה ביד א"י צריך חותם בתוך חותם כדגרסינן בע"ג ל"ט ע"א א"ר חביות אסור בחותם א' חמפ"ג מותר בחותם א' ומפרש"י מוכח דגבי א"י קאי וה"נ גרסינן בירושלמי התם [פ"ב ה"ג] תמן תנינן אצל נכרי כפירותיו הפקידו אצלו בחותם ר"ח ור' מנא ח"א אסור וח"א מותר מה פליגו בהנאה אבל בשתיה אסור חביות ח"א רב אמר אסור חמפ"ג מותר א"ר יודן טעמא דרב כל דבר שמגופו אסור בחותם א' משום תערובת מותר בחותם א' ר' זעירא בשם ר"י בן לוי הכל מותר בחותם א' דקיי"ל כרשב"ג [ס"ט ע"ב] דלא חייש לסתימה וכר"א דלא חייש לזיופא ואי לא משום שיכא אפילו יין מותר בחותם א' והלכך בדבר שלא שייך שיכא מותר בחותם א' ולא צריך חותם בתוך חותם אלא בהא דמפקיד דקי"ל אצל נכרי כפירותיו והא דקי"ל כר"א בייחד לו בית כדמוכח התם [ל"א ע"א]. והלכתא כלישנא קמא דאמר הכל משתמרין בחותם א' אפילו יין כר' יוחנן בשייחד לו בית אבל במפקיד בעינן חותם בתוך חותם וה"ד [—והא דבעינן] חותם בתוך חותם דאמר התם מפקיד הוא דקאמר. והמפקיד יינו אצל א"י בחותם א' אסור בשתיה ומותר בהנאה אבל ר' אלפס ז"ל פסק כל"ב דר"י ולא איתברר.
<h2>דף לט.</h2>
וה"מ בשר שנמ"ה אבל הפקידה ביד א"י צריך חותם בתוך חותם כדגרסינן בע"ג ל"ט ע"א א"ר חביות אסור בחותם א' חמפ"ג מותר בחותם א' ומפרש"י מוכח דגבי א"י קאי וה"נ גרסינן בירושלמי התם [פ"ב ה"ג] תמן תנינן אצל נכרי כפירותיו הפקידו אצלו בחותם ר"ח ור' מנא ח"א אסור וח"א מותר מה פליגו בהנאה אבל בשתיה אסור חביות ח"א רב אמר אסור חמפ"ג מותר א"ר יודן טעמא דרב כל דבר שמגופו אסור בחותם א' משום תערובת מותר בחותם א' ר' זעירא בשם ר"י בן לוי הכל מותר בחותם א' דקיי"ל כרשב"ג [ס"ט ע"ב] דלא חייש לסתימה וכר"א דלא חייש לזיופא ואי לא משום שיכא אפילו יין מותר בחותם א' והלכך בדבר שלא שייך שיכא מותר בחותם א' ולא צריך חותם בתוך חותם אלא בהא דמפקיד דקי"ל אצל נכרי כפירותיו והא דקי"ל כר"א בייחד לו בית כדמוכח התם [ל"א ע"א]. והלכתא כלישנא קמא דאמר הכל משתמרין בחותם א' אפילו יין כר' יוחנן בשייחד לו בית אבל במפקיד בעינן חותם בתוך חותם וה"ד [—והא דבעינן] חותם בתוך חותם דאמר התם מפקיד הוא דקאמר. והמפקיד יינו אצל א"י בחותם א' אסור בשתיה ומותר בהנאה אבל ר' אלפס ז"ל פסק כל"ב דר"י ולא איתברר.
<h2>דף סו.</h2>
ומין במינו דליכא למיקם אטעמא א"נ מין בשא"מ וליכא קפילא בס' ופירשו רבוותא קמאי בנוסחא התירא כגון תרומה וחולין מין במינו דליכא למיקם אטעמא כגון שמנונית דג"ה ואיכא פלוגתא ביני רבוותא איכא מ"ד דרבא לא אמר אלא כגון שמנונית דקיל איסורא אבל שאר איסורין הלכתא כרב ושמואל דאמרי בסוף מס' ע"ג [ע"ג ע"ב] כל איסורין שבתורה במינו במשהו ושלא במינו בנ"ט דהא רבא גופא פסק הכי בפסחים [ל' ע"א] הלכתא חמץ בפסח במשהו בזמנו ש"מ הכי הלכתא ובע"ג [ס"ו ע"א] נמי מוכח בחמירא דחיטי וחמירא דשערי אמר רב הוה מין במינו במשהו ור' נמי קאמר נראין דברי ר"י בשלא ניער ולא כיסה דס"ל כר"י דאמר לא בטיל ש"מ דהכי הלכתא ורש"י הכי פסק ואית מ"ד שמנונית דג"ה פירושא היא וכל איסורין שבתורה קאמר ובין איסור ובין היתר מין במינו בס' כר"י ור"ל דאמרי תרווייהו כל איסורין שבתורה בין במינו בין שלא במינו בנ"ט חוץ מטבל ויי"נ. והא דאמר רבא בחמירא דחיטי וחמירא דשערי וחמרא עתיקי בטבל ויי"נ קאמר הא שאר איסורין בנ"ט דהא כל איסורין שבתורה מזרוע בשלה גמרינן לה דמין במינו הוא והא דפסק רבא בפסחים פירושא היא. ור"י [—ורב יהודאי] בהלכתא בהאי לישנא אמר מדלא יהיב שיעורא ש"מ במשהו וליתא ונוסחא עתיקי הכי איתא בפסח בזמנו בין במינו בין בשלא במינו אסור. ואיכא למימר משום חומרא דחמץ משווי ליה בזמנו כטבל ויי"נ. וא"נ אסור בנ"ט קאמר. והכי כתב ר' אחא דהלכתא חמץ בפסח בזמנו אסור בנ"ט לאחר זמנו אע"ג דאיכא נ"ט מותר. והא דלא פסק הלכה כר"י למירמא דידיה אדידיה אתי ולאשמעינן תירוציה דכי קניס ר"ש בעיני' אבל ע"י תערובת לא ואי אמר הלכה כר"י הא בזמנו הלכה כר"י ואשמעינן דבלאחר זמנו מותר דאי חמץ בפסח במשהו קשיא סתמא דע"ג [ע"ד ע"א] דתנן הרי אלו אסורין ואוסרין בכ"ש ואמרינן עלה לעולם דבר שבמנין ולא איסורי הנאה איסורי הנאה ולא דבר שבמנין בששים והא דלא מקשי מינה לרב אית למימר רב תנא הוא ופליג ורבינו נסים [אפקה] לההיא דע"ג מהלכתא דהא ר"נ [ע"ז שם] היא הלכה למעשה יין ביין אסור חבית בחביות מותר ויין ביין אסור איסורי הנאה ולא דבר שבמנין הוא וחבית בחביות איסור הנאה ודבר שבמנין הוא (והם) [והך] סתמא סברי דאפילו דחמץ בפסח בין במינו בין שלא במינו בנ"ט עכ"ל. ומסתברא מדאפקוהו לחמץ בפסח ש"מ דליתא בכלל שאר איסורין ואחמירא עליה משאר איסורין וכיון דרב ושמואל קיימו בחד שיטתא דבזמנו במינו במשהו הו"ל חמץ בפסח בזמנו כטבל ויי"נ. אבל שלא בזמנו מותר כר"ש והכין פסק רבא בפסח בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור כלומר במינן במשהו שלא במינו בנ"ט ובשאר איסורין קי"ל כר"י ור"ל דהא תניא כוותייהו ואע"ג דתניא (דרב) נמי כוותיה דרב ושמואל ההיא איכא למימר כר"י (א"נ בטבל ויי"נ והא) [ובטבל ויי"נ מיירי וכהא] דתנן זה הכלל כל שבמינו במשהו לאתויי טבל הוא דאתא ורב אלפס ז"ל דאמר בה' ע"ג דלא איתבריר ליה. הוא גופי' פסק בחולין [פג"ה רמז תתמ"ז] בחתיכת נבילה וחתיכת דג טמא שנתבשלו עם החתיכות עד שתנתן טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות וגבי ריחא מילתא כתב [רמז תתכ"ג] נמי דרבנן פליגי אדר"י דאמר אין דם מבטל דם וקי"ל כל איסורין שבתורה בס' דקי"ל כת"ק דאמר מין במינו בטל ובפ"ק דביצה [ג' ע"ב] גבי נתערבה באלף גרסינן אלא אי אמרינן ספק טריפה דבר שאיל"מ תבטל רובא ובעצים שנשרו מן הדקל [ביצה ד' ע"ב] מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן ומשנת ראב"י קב ונקי וגרסי' בזבחים [ע"ט ע"ב] גבי (הדתן) [חרסן] של זב מין במינו בטל ועוד ר"י דאמר מין במינו לא בטל דרבי' הוא אבל דידי' ס"ל דבטל כדאית' בזבחים הא דידי' הא דרבי' דתניא ר"י אומר משום רשב"ג אין דם מבטל דם. וזרוע בשלה [חולין צ"ח ע"א] סייעתא רבתא היא והלכתא אפילו בשר אסור בבשר היתר או חלב בשומן או דג טמא בטהור. שהן במינן. וכל אסורים שבתור' בששים חוץ מטבל ויי"נ במינו במשהו ושלא במינן בנ"ט. וה"ה לחמץ בפסח.
<h2>דף סט.</h2>
ג"ה שנתבשל עם הגידין בזמן שמכירין בנ"ט. ואם אין מכירין כולם אסורים דברי' היא ובריה לא בטיל [חולין ק' ע"א]. וכן חה"ל בה לפני אורחים אם משליך גוף האיסור שאיסור אינו בטל לעולם. והשאר בס' ואם אין מכירה הכל אסור. ודווקא חתיכה דלא בטיל אבל כזית אעפ"י שלא נימוח ויש בו ממש של איסור כיון שא"י בטל כדאמר [חולין צ"ח ע"א] בההוא כזית תרבא דנפיל לדיקולא דבשרא וכו'. והא דאמרינן בע"ג [ס"ט ע"א] בההוא עכברא דנפל לגו שכרא. האי אימרטוטי אמרטוט. דמשמע כיון שיש בו אף האיסור לא בטיל אי' למימר דווקא שרץ דס"ל שיעור איסורו כטומאתו בכעדשה ודלמא אכל כעדשה מיניה ולאו אדעתיה אבל שאר איסורין לא. וק"ל האי ירושלמי במס' נזיר פ"ו [ה"א] לא תשקצו נפשותיכם בבהמה ובעוף והלא אין לך מטמא אלא שרצים. אלא כשיעור טומאתו כך שיעור אכילתו. ומותיב ר"ה חברין דרבנן והרי ח' שרצים מטמאים בכעדשה ואכילתן בכזית. וכן לדם כן. וי"מ אימרטוטי אימרטוט (במינמרט) [בנמרט] ראשו שלא היה בו (שיעור) [שיער]. וכגון זה [לאו] נט"ל הוא. ואיכא לפרושי אימרטוטי אימרטוט ובגוף האיסור לא היה בו כדי לבטל. ואפילו שרצים בטל ככל איסורין שבתורה. ובכעדשה לאו בריה הוא אא"כ השרץ כברייתו. ומש"כ בה"ג שרץ או עכבר שנפל בחביות של יין ושל שמן שעורו אחד מאלף. לא דייק לן ובאמרטוטי אימרטט קאמר כמ"ש בהלכות ג"ה אי נפיל מידי דמסאב לגו קדירה משערין בס'. וה"מ דלא אמרטוט אבל אמרטוט לא. וחתיכה דלא בטיל היכא שנימוחה בטלה כדאיתא בפרק הערל [יבמות פ"א ע"ב] גבי חתיכה בחתיכה.
<h2>דף עג:</h2>
והא דאקשינן לר' יעקב טבל יש לו מתירין ושלא במינן אמאי בטיל. ליתא דכל דשיל"מ במינו במשהו ושלא במינו בנ"ט והכי אי' בירושלמי בכמה מקומות והא דגרסינן בסוף מס' ביצה [ל"ט ע"א] גבי מים ומלח דפריך לבטול מים ומלח לגבי עיסה ומשני משום דהוה דשיל"מ ור' יעקב מוקי לה בטבל שאל"מ שאין הבעלים כאן ואם ימתין עד שיבאו הבעלים ירקב ואינו שיטת התלמוד ואיכא למימר דהא דאמרינן דשיל"מ דבמשהו הוא ר"ש הוא וטעמא (דרב הכל) [דדברי הכל] קאמר ועוד אם איתא ליחשב נמי הקדש וחדש ומעשר כדתניא בנדרים [נ"ח ע"א] ר"ש אומר כל שיל"מ כגון טבל מעשר והקדש וחדש לא נתנו חכמים שיעור והכי נקט' כל איסורין שבתורה בין במינן בין שלא במינן בס' כר"י ור"ל ור' אחאי ור' יהודאי הכי ס"ל מיהו צ"ע להנהו אמוראי דפליגי במינן במשהו לימא מר הלכה כר"י ומר הלכה כרבנן לר"י תרומות ומעשרות האיך עולה בא' ומאה ואיכא למימר כאן בדבר שדרכו לבלל כאן בדבר שאין דרכו לבלל.
